האם יכולה להיות לגיטימציה דתית לחילול שבת? התשובה החד-משמעית היא שלא. מצוות השבת ניתנה לכל עם ישראל ולא לדתיים בלבד. היא ברית קודש שבין עם ישראל ובין הקב"ה, אות לעולם, והיא העדות החיה והקיימת של האמונה לבריאת העולם על ידי ריבונו של עולם. אין יהודי שאינו חלק מהברית הזו, וכל היהודים כולם מחויבים בשמירת שבת. לא זו בלבד, אלא שכמו במצוות רבות – ישנה חשיבות גם לפרהסיא היהודית, ולחובה לכונן את דמותה של מדינת ישראל לאור השבת. זו הסיבה שלא ניתן לקבל מצב בו המערכת הממלכתית של מדינת ישראל תפעל בשבת, ואכן זכינו לכך שישנה הסכמה לאומית רחבה כי מוסדות המדינה אינם פועלים בשבת, וזה אחד הביטויים המובהקים של זהותה היהודית של מדינת ישראל.
האם העובדה הזו מחייבת להפעיל את הכוח הפוליטי בכל מקום בו ניתן כדי לסגור את המקומות בהם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות מעוניינים להיות – מקומות עינוגים, בילוי וכדו' ? כאן השאלה סבוכה הרבה יותר, ויש בה שיקולים רבים ומגוונים. ראשית, יש להבחין בין מפעלי תעשייה ומסחר, שהפעלתם בשבת היא בעלת משמעות הרבה יותר חמורה. הם עומדים בסתירה מוחלטת לציווי על ה"שבתון", כפי שביאר אותו הרמב"ן, והפעלתם בשבת היא פגיעה חמורה גם בחובות החברתיות המוטלות עלינו – לדאוג שלא יהיה אדם שייאלץ לעבוד ללא שותפות ביום השבת הוא יום המנוחה הכולל של עם ישראל. כאשר מדובר על מקומות בילוי – התמונה מורכבת יותר. החזון הפנימי שלנו הוא שעם ישראל יבוא ביום השבת לבתי הכנסת, לשיעורי התורה, לסעודות המשפחתיות ולעונג השבת. אולם הכלי להשיג את כל זה אינו יכול לעבור דרך הכוח הפוליטי, ואנו צריכים להימנע מלנסות להשיג את כל אלה מכוחו של השלטון. .
וזאת בשל העובדה שכוח פוליטי אינו מקרב את היהודים ליום השבת, אלא מרחיק אותם. אין אדם רוצה שיכפו עליו את אורח החיים שלא הוא בחר בו. מעבר לכך, רשות הרבים אינה שייכת לבעלי הכוח הפוליטי בלבד, אלא היא שייכת לכל הציבור, והפעלת סמכות סגירה אגרסיבית פוגעת בזכות הבחירה ועיצוב החיים של אדם לפי רצונו. ואכן, אין מפלגה כלשהי שאינה מחשבת גם את השיקולים האלה, ולעולם ציוו אותנו חכמים לחשב שכר כנגד הפסד בכל תחום בו אנו עוסקים.
מהי אפוא הדרך הראויה לבחור בה ? בראש ובראשונה, לעבוד קשה כדי לקרב את עם ישראל לזהותו היהודית, לא דרך המערכת הפוליטית, אלא בעבודה המתמדת של פתיחת ארמון האמונה היהודית בפני המבקשים להכירו ולהיכנס בו, התקרבות הדדית של חלקים באומה ומניעת ניכור ועוינות, בכל הדרכים האנושיות, הפונות לרוח האדם ולשורשיו הרוחניים. שנית, לחתור להסכמה הדדית, מתוך הכרה שרוב מוחלט בעם ישראל מבקש כי יום השבת יונכח בחיים הציבוריים, ורוב מוחלט בעם ישראל מבקש שהדבר ייעשה בהסכמה, בהתאמה למקומות המגורים וכדו'. כל דרך אחרת תעמיק את הקיטוב, תרחיק את מרכיבי האומה האחד מהשני, ותמוטט את הזיקה הבסיסית שיש בעולמו של כל יהודי ליום השבת. הדברים משמעותיים יותר בעיר הקודש – ירושלים, שאם לא ננהג בה, כך היא תחדל מלהיות עיר העושה את כל ישראל חברים, ובכך היא תאבד ח"ו את מהותה המיוחדת. מאור יום השבת הוא שיביא בסופו של דבר לשמירה מלאה של יום השבת, ועלינו להימנע מלעשות פעולות כוחניות שעלולות ח"ו להביא את ההפך.
(נשא תשעח)
על שמירת שבת ומתחם התחנה
השארת תגובה